כאשר מחלה קשה כמו סרטן נכנסת לחיינו, היא משנה את המציאות באופן עמוק – הן עבור האדם המתמודד והן עבור בני משפחתו והקרובים אליו. זהו מסע פיזי, רגשי ונפשי, שדורש התמודדות עם פחדים, כאבים ושינויים משמעותיים. ליווי רגשי וטיפולי יכול להיות מקור של כוח, תמיכה וריפוי בתהליך המאתגר הזה.

מה כולל הטיפול והליווי?

הטיפול משלב גישות מגוונות שמטרתן לתמוך באדם ובמשפחתו בכל הרבדים – הפיזיים, הרגשיים, המנטליים והרוחניים. כל אדם חווה את המסע בדרכו הייחודית, ולכן הליווי מותאם אישית לצרכיו ולצרכי הסביבה התומכת בו.

רבדים מרכזיים בתהליך:

• תמיכה רגשית ונפשית – יצירת מרחב בטוח לעיבוד רגשות, פחדים ולחצים שמתלווים להתמודדות עם מחלה קשה.

• הקלה על מתח וכאב – שילוב של הילינג אנרגטי, נשימה מודעת (ריברסינג) וטכניקות הרפיה להפחתת סטרס והשגת רוגע פנימי.

• מיינדפולנס ותרגול נוכחות בהווה – כלים שמאפשרים להתמודד עם חוסר הוודאות ולמצוא שקט בתוך הכאוס.

• חיזוק תחושת השליטה והבחירה האישית – הענקת כלים להתמודדות עם רגעים קשים ולמציאת משמעות בתוך התהליך.

• תמיכה במשפחה ובקרובים – ליווי פרטני לבני המשפחה והמטפלים העיקריים, שמטרתו להעניק להם כלים להתמודדות ולשמירה על הכוחות הפנימיים שלהם.

איך זה עובד?

הטיפול והליווי מתבצעים בפגישות אישיות, כאשר ניתן לשלב גם מפגשים משפחתיים על פי הצורך. כל מפגש הוא הזדמנות להתחבר פנימה, להקל על הכאב הרגשי והפיזי, ולמצוא רגעים של שלווה בתוך האתגר.

תהליכים אלו אינם תחליף לרפואה הקונבנציונלית, אלא מהווים נדבך משלים שמטרתו לתמוך בריפוי, בהקלה על הסבל, ובהענקת כלים לחיים עם יותר נוכחות ומשמעות.

למצוא רוגע בתוך הסערה

המסע עם מחלה קשה יכול להיות מטלטל, אך הוא יכול גם להיות הזדמנות לגילוי של כוחות פנימיים, לחיזוק הקשרים המשפחתיים ולמציאת משמעות חדשה לחיים. אני כאן כדי ללוות אותך ואת הקרובים לך בדרך הזו, עם הכלים, הידע והלב הפתוח. אתה לא לבד.

החיים הם מסע מתמשך של צמיחה, שינוי ולמידה.

תהליך ההתפתחות הוא ההזדמנות שלנו להתבונן פנימה, להבין את עצמנו לעומק וליצור שינוי שמוביל לאיכות חיים גבוהה יותר. זהו תהליך עמוק ומרגש של גילוי עצמי, שחרור דפוסים מעכבים, חיבור לרגשות ולעוצמות הפנימיות, והפיכת החיים למסע מודע ומשמעותי יותר.

מהו תהליך התפתחות?

תהליך התפתחות הוא עבודה פנימית שמטרתה לעזור לנו לזהות את האתגרים האישיים שלנו, לפרק מחסומים רגשיים ולרכוש כלים לחיים מלאים ושלווים יותר.
זהו מסע שיכול לכלול עבודה מנטלית, רגשית ופיזית, והוא מתאים לכל מי שרוצה להכיר את עצמו טוב יותר, לחיות מתוך בחירה ולא מתוך דפוסים אוטומטיים.

שלבי התהליך

1. מודעות והתבוננות – השלב הראשון הוא זיהוי דפוסים, מחשבות ואמונות שמשפיעים על חיינו. זהו שלב של חקירה עצמית והכרה במה שנמצא בתוכנו.

2. יצירת הרגלי התמרה – כאשר אנו מזהים דפוסים מעכבים, אנו יכולים לעבוד על שחרורם, על ידי התמעת הרגלים מיטיבם המחזקים את ההתמרה המאפשרת עיבוד רגשי ושינוי תודעתי.

3. יצירת הרגלים מחזקים – כדי לבנות יסודות חזקים יותר לחיים. אנחנו לומדים איזה הרגלים/תחביבים יכולים לעזור לנו לשמר על תודעה יציבה ושלווה ולהטמיע דפוסי חשיבה חדשים.

4. חיבור לעצמי ודרך חיים – שלב ההמשכיות הוא היכולת לחיות את החיים מתוך מודעות, גם לחקלים הלא מודעים על ידי ביסוס חמלה יציבה ומניבה יחד עם פעולה המקדמת אותנו לחיים מרווחים שלווים ומאושרים יותר יום יום.

צא למסע שלך

תהליך ההתפתחות הוא הדרך שלך להרגיש יותר שלם, נוכח וחופשי. זוהי הזדמנות לשחרר משקעים מהעבר, לאמץ הרגלים חדשים וליצור מציאות שמשרתת אותך.
המסע הוא אישי, אך הוא לא חייב להיות לבד. אני כאן כדי ללוות אותך בדרך, עם הכלים והניסיון שיעזרו לך למצוא את הדרך שלך לצמיחה והתחדשות.

ההתמחות וטיפול בדיכאון נולד אצלי עקב חוויה אישית עמוקה בתחום זה, לאחר סיום לימודי ולאחר שהרגשתי שצעדתי מספר צעדים בהבנה אודות הנפש והחוויה האנושית מצאתי את עצמי בדיכאון קליני שגרם לי להבין כמה עמוק הנפש יכולה ליפול וכמה האדמה מתחת לרגלינו באמת יכול לרעוד.

אני מקווה שאוכל ברמה הראשונית ביותר לעורר במי שמחפש אדם אשר שיכול להבין את עולמות הדיכאון, הבוץ הטובעני ובריכת הייאוש שהנפש מסוגלת לפסוע בהם.  

קטע קצר שרשמתי באחד מימי החורף הנפשי:

“ברגע אחד קול לא רצוי אך עקשן מהדהד אתה לא טוב מספיק, סגור או פתוח מידי מה שבטוח לא ראוי.

בעוצמה שכזו גורר אל העבר ומתחיל לספר לי סיפור שלא נגמר, סיפור לא ממומש ולא אמיתי שבסופו משאיר אותי שבור ללא כל רוח חיים בתוכי.

מה הרצון? ומדוע אכילת הראשים? מדוע קשה כל כך פשוט לשהות ברגשות לא מעובדים?

שם לחשה לי ציפור דרור שהמוח הוא כזה הוא עושה תעלולים, שורד הוא ועל כך ממציא משחקים כדי לא לגעת היכן שלא נעים.

לפעמים משווה הוא את עצמו לאחרים, תראה איך לו ולה, להם בטוח ונעים, ההוא שם מאושר ותמים ולנו אין דבר מלבד הרגש הלא נעים.

הראש אינו יודע שגם להם יש ראש, המספר גם הוא אין ספור סיפורים.”

בין דיכאון לחרדה יש קשר עמוק, והרבה פעמים הם מתהווים יחד, אם זאת את החרדה אני משאיר למאמר אחר וכאן נדבר בעיקר על הדיכאון. 

המרחב הנפשי הכואב והריק, הייאוש, הקהות והעצב שמאפיינים את הדיכאון. דיכאון הוא מצב נפשי ייחודי, אחד הקשיים הגדולים הכרוכים בדיון על דיכאון נעוץ בהבנה כי המרחב הנפשי הדיכאוני שונה באופן מהותי מסוגי מצוקה אחרים.

הדיכאון זהו דבר שניתן רק להרגישו, לא ניתן להבין אותו מהצד וכל ניסיון לתאר את ההרגשה זה כמו לתאר לאדם את טעמו של מלח בפה. 

“הדיכאון גרם לי להתבונן על העולם דרך עדשה מאוד ייחודית, הייתי קם בבוקר עם כאב והולך לישון כאשר סוף סוף יש לי רגע של נחת, הנחת שלי היה להירדם, להתנתק מהגוף והנפש הכואבת ולא להיות כאן, לא רציתי להיות כאן.

לפעמים הכאב היה כה חזק שהעדפתי לשבת שעות ולהתחרט על כל מה שעשיתי בחיים שהוביל אותי לכאן, כי לפחות כאשר אתה מתחרט אתה מדמיין איך דברים היו יכולים להראות אחרת ולרגע קטן אתה יכול לחוות שאתה לא בדיכאון. כאשר משהו היה מחזיר אותי למציאות כמו ללכת לעבוד, לעשות משהו שביקשו ממני או כל דבר אחר הכאב היה חוזר בדפיקות לב חזקות וחוסר רצון להיות בין החיים. מחשבות אובדניות היו מנת יומי, צער, יאוש, ושנאה עצמית.

לאחר כל כך הרבה שנים של עבודה עצמית מעמיקה לא יכולתי להבין איך ומדוע הגעתי למקום הזה, התביישתי כל כך מעצם היותי בדיכאון מה שלעצמו החריף את הדיכאון. כעסתי על עצמי שהובלתי את עצמי לכאן, האשמתי את עצמי, הלקתי את עצמי על הדרך שבחרתי, הרי זה רק באשמתי שהגעתי לאותה נקודה. המעגל האכזרי שחופר את בור הדיכאון עמוק יותר ויותר, הקושי להיות והרצון לפתח הרגלי בריחה מהמציאות מה שיצר את המציאות הכואבת. בכל חזרה המרחק ביני לבין לחיות בחזרה בגופי בשלום, בבטיחות, בכבוד ובחמלה ואולי אולי שמחה היה מתרחק יותר ויותר.”

הדיכאון מופיעה כבר מראשית ההיסטוריה בכתבים יוונים ורומאים. אף שהוא קיים משחר האנושות כיום הדיכאון הוא סוג של מגפה. שיעור הישראלים הסובלים מדיכאון על גווניו קרוב ל10%, ואחד משישה ישראלים סובל, סבל או יסבול מדיכאון במהלך חייו. ההשקפה הקלינית המקובלת כיום היא שדיכאון הינו סוג של הפרעה נפשית אם זאת מונח זה טעון ובעייתי, ובעולם הטיפול הטרנס פרסונלי והבודהיסטי אנו מפתחים שפה אחרת להמשיג את הדיכאון 

“הבושה שמובילה לבדידות שמובילה להתחפרות שמובילה לדכדוך שמובילה לכאב שמובילה לבושה שמובילה לבדידות שמובילה להתחפרות שמובילה לדכדוך שמובילה לכאב שמובילה לבושה וכך הלאה, היה שגרת החיים החדשה שלי. לאט לאט יש מעיין שכחה של איך היו החיים לפני הכאב, האם פעם לא כל היום כאב לי הלב? לפני כמה זמן הרגשתי שמחה?

אחד המוקדים העיקריים הייתה החרטה אצלי, בולמוס של מחשבות חרטה ללא סוף, ללא סוף.” 

בפסיכולוגיה המקובלת כיום בשדה הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה רואה בדיכאון כתוצר לוואי של תנאים גנטיים, ביוכימיים ונוירולוגיים, בשילוב נטיות פסיכולוגיות והקשרים חברתיים. תפיסה זו מובילה את המתמודדים עם דיכאון לחפש מזור בתרופות בלבד ולהימנע מטיפול נפשי. אחד המאפיינים המרכזיים של החוויה הדיכאונית עבור רוב האנשים הוא הייאוש והאמונה העמוקה והבלתי ניתנת לערעור שאין ולא יהיה לעולם שינוי אמיתי במצב. כפי שמיטיב לנסח זאת אנדרו סלומון בספרו ‘דמון של צהרים’:

“שאתה מדוכא העבר והעתיד ממוזגים לחלוטין ברגע ההווה, כמו בעולמו של ילד בן שלוש. אינך יכול לזכור את הזמנים בהם הרגשת טוב יותר, על כל פנים לא בבהירות. ודאי אינך יכול לצייר לעצמך עתיד שבו תרגיש טוב יותר. כשאתה מדוכדך, אפילו מדוכדך מאוד, מדובר בחוויה זמנית, ואילו הדיכאון עומד מעל הזמן. ההתמוטטות מניחה אותך בלי נקודת מבט”.

תחושת הנצחיות של הדיכאון אמנם אינה עומדת במרכז האבחון הפסיכיאטרי, אבל היא מה שמבחין פעמים רבות בין מצב דיכאוני למשבר נפשי חריף ככל שיהיה שאינו הופך לדיכאון. במקרים רבים הסובלים מדיכאון תופסים את הקיום כולו כמייאש מטבעו. כלומר החשכה אינה פרטית או נחלת הסובלים בלבד, אלא הייאוש, הכאב הנורא והריקנות הם למעשה האמת העמוקה של הקיום.  

בתפיסות טראנס פרסונליות לחוויה הדכאונית יש משמעות עמוקה, חוויה זו שמפורשת כ”מוות של האגו” או “מחלת השאמאן” אשר בתרבויות עתיקות היא מקודשת.

יחד עם הכאב, הצער והייאוש העמוק החוויה הכנה שאינך יכול להסתיר דבר מעצמך הוא תופעה בפני העצמה שצריך לתת עליה את הדעת. 

“מי שהייתי איני כבר, מי שיהיה איני יודע, ועכשיו? יש רק ריק ויאוש”

הדיכאון רואה דרך כל הגנה שבנינו כחוצץ מהרגשות שלנו, אנחנו לא יכולים להסתיר דבר, אנחנו עולים למשפט ונמדדים מול כל חווית החיים שלנו עד אותה התמוטטות.

“בשלב מסויים הרגשתי שאני מתחיל לאבד את השפיות, לא ידעתי במה להאחז בתוכי, הכאב יצר מערבולת של בריחה, וחוסר רצון להיות. במהלך כמה חודשים ארוכים כל מה שעשיתי זה לברוח, ברחתי למסכים, ברחתי לשינה, ברחתי למיטה, ברחתי לאכילה, ברחתי לחרטה ולפנטזיות, ברחי ולא הפסקתי לרוץ והכאב רק התעצם.”

בתרבות הבודהיסטית ישנם שלושה סממני מציאות עיקריים המלווים את הדרך 1) העדר עצמי נפרד וקבוע, 2) ארעיות – הכל נמצא בהשתנות מתמדת 3) דוקהה – חוסר סיפוק, אי נחת או סבל.

אחד העקרונות שאותם תבע הבודהה הינו הדוקהה, הבודה ראה כי אין יצור חיי שחומק ממנו הסבל, וכי כולנו מעצם היותנו בחיים חשופים לסבל. אם זאת הוא גם ראה עוד שלושה אמיתות מלבד האמת על הסבל, הוא נכח לראות שיש מקור לסבל, ניתן לגעת בו ולחקור אותו, יש קיימות ללא סבל, כלומר אושר, שמחה, שלווה, נחת, יציבות, חמלה וכו’ והוא ראה שישנו דרך להשתחרר מהסבל. הדרך הזו הדרך לשחרור מסבל מלמדים בעולם קרוב ל 2500 שנה, וכל אדם ובת אדם באשר היא/הוא יכול ללמוד ולהשתחרר מאותה דוקהה שהוא סוחב.

חשוב לציין בשלב זה שהבודהיזם אינו דת, ואינו מבקש להאמין בכוחות כאלו ואחרים, הבודהיזם משתלב בכל סט אמונות ואינו בא לערער את אמונותו של האדם באשר היא. המיקוד וההתעסקות של הבודהיזם הינה עבודה למען שחרור האדם מסבלו דרך שיטות ותרגולים שונים ונחווה בעיקר תחת התנסות וראייה ישירה. 

“לאחר ששנים תרגלתי מדיטציה והייתי מטפל מתחיל באותה תקופה זנחתי הכל. לא יכולתי לשבת ולתרגל מרוב כאב ולא תרגלתי מדיטציה קרוב לחצי שנה. אחד הקשיים העיקריים בדיכאון הינו התחושה שכל מה שעשית היה לרעתך. תקופה גנתי את התהליכים ההתפתחותיים שעברתי כהדבר שהוביל אותי לכאב הנורא שאני מרגיש עכשיו.

בתקופה שהתחלתי להשתחרר מהדיכאון יכולתי להתחיל לראות שוב את העולם כפי שזכרתי אותו, אופטימי, שמשי, ציוץ ציפורים ותחושה של בית בתוך הגוף. ראיתי איך הדיכאון הינו מראה עמוקה לאותם תכנים שהזנחתי המתעוררים לדרוש מקום וקיימות. יחד עם זאת אותו דיכאון מעוות את ההתבוננות בתכנים אחרים שאותם טיפחתי וגידלתי.”

אדם אשר משקיע את אמונתו במחשה שהדיכאון הוא ביולוגי וגנטית,  יהווה עבור עצמו מחסום לחיות ולהתקיים בתוך גופו בשלום. אין המשפט הזה פוסל סיבת גנטית או ביולוגית אך הוא כן מסית את המחשבה שזה שורש הבעיה. אדם שכן מאמין בשורש זה ירגיש עבד בגופו שלו. המיינדפולנס (ניתן לראות הסבר על מיינדפולנס בדף הראשי בכלי טיפול) הוא לא תרופת קסם זהו כלי הדורש מהאדם לקחת מושכות ואחריות על ייעודו דרך תרגול יומיומי למפה ולקרקע את החוויה האישית שלו בתוך עצמו.

“לאחר תקופה שהמיטה הייתה חברי הטוב ביותר, פגשתי מטפל שלא וויתר עלי, אדם שידע את החוויה בליבו וידע את מהות הדרך וחשיבות הדרך. העבודה החוצה הייתה מאוד קשה, חסרת מוטיבציה וחסרת תקווה בהתחלה, אך המגע העדין של חוויות קטנות שרכשתי התחילו לאסף וליצור דרך אל האמונה.” 

ישנם שני כנפיים בפסיכולוגיה הבודהיסטית אשר המתרגל מפתח כדי לקחת את עצמו ממקום א’ ל ב’, כנף החוכמה וכנף החמלה. אחד המוקדים החשובים לפיתוח וטיפוח בדיכאון הינו החמלה. החמלה שפירושה באנגלית compassion, מורכבת משתי הברות , com – להיות עם, passion – כאב/סבל. כלומר היכולת לשהות עם הסבל עם הכאב ולהשאר קרוב מבלי לייצר שנאה, חרטה, אשמה רודנות וכו’ הינו כלי חשוב ביותר לצלוח את הבוץ הטובעני של הדיכאון.

הכנף השנייה הינה החוכמה, כנף זו חשובה גם היא אחרת נעוף במעגלים, כנף זו הינה התוודעות למצבינו, ולהבנה שאין אנו שונים, נבדלים ובודדים. אלא החוויה העמוקה של הסבל קיימת אצלנו ואצל כל אדם בעוצמה כזו או אחרת וגם היא נתונה לטבע ההשתנות. 

“הפעם הראשונה שעשיתי דבר עבור עצמי היה בערך אחרי חצי שנה לתוך הדיכאון. החלטתי לקחת את הגלשן שלי ולהיכנס למים, כל המסע היה מייגע, עורי לא היה רגיל לשמש, המים היו רטובים מידי, החוויה הייתה לא נעימה. אני זוכר שכאשר יצאתי מהמים ממש ביציאה אל החוף חלפה בראשי מחשבה אחת חיובית, איני זוכר את תוכן המחשבה אך אני זוכר שההרגשה שחשתי כאשר חשבתי מחשבה חיובית הייתה מעין אבן דרך לכך שאולי יש סיכוי שאחזור לחיות.”

המכשול האמיתי שעומד בדרכנו ומונע מאיתנו לחזור אל עצמנו במהלך הדיכאון הוא התחושה שלנו שמשהו בסיסי שגוי בנו, שאנחנו פגומים באופן עמוק. כל דבר שמאלץ אותנו להכיר בכך שיש לנו חלק ביצירת הסבל שלנו, רק מחזק את התחושה הזו.

“התחושה העמוקה שמשהו פגום בי היא הייתה מוקד הטיפול. על כל פנים איני בגופי ולכן אני הולך לטיפול, מובן שמשהו לא כשורה. אם זאת האמונה עמוקה שזה באשמתי וזה שאני פגום היה אחד המוקדים העיקריים בטיפול.”

פעמים רבות הדכאון משכנע אותנו עמוקות שאנחנו זה הבעיה, הבעיה האמיתית הינה המעגליות והרומינציה (התחפרות במחשבות ומעגליות מחשבתית חריפה) שנוצרת סביב הדיכאון. 

בפסיכולוגיה הבודהיסטית ישנו יזכור רב על כך שהסבל של החיים הוא בלתי נמנע אך הוא לא זה שבאמת גורם לנו לכאוב, כי הרי אין לנו שליטה על אובדן, על מוות או על החיים. החיים ארעיים מטבעם והמציאות יכולה להשתנות בכל יום. לכן החץ הראשון של הכאב בחיים הינו חץ בלתי נמנע שיכול לקרות או לא לקרות, אך הכאב והסבל האמיתי שנגרם לנו הינו החץ השני, השלישי והרביעי שאנו יורים בעקבות החץ הראשון. המחשבות, האשמה, החרטה, הכעס, השנאה ההלקאה העצמית וכו’ הם החצים האמיתיים שמעמיקים את הדיכאון. אין משהו פגום או נבדל בנו, אלה עלינו לאמן שוב ושוב את התודעה לקבל את החץ הראשון ולהרגישו בפעם הראשונה. זו עבודה לא פשוטה אך לה יש פירות, פירות של הבנה, הבשלה, יציבות, חמלה, שמחה, קבלה ועוד.  

“הייתי הולך כל שבוע לטיפול בקושי רב, הייתי קם כל בוקר מהמיטה בקושי רב, הייתי מחפש תעסוקה בקושי רב.
בשלב מסוים התחלתי להבין שאני כמו ‘סטרטר’ של אופנוע שישב שבוע ללא התנעה, יום יום ניסיתי להתניע את ליבי לעשות פעולה ולהרגיש משהו מלבד כאב. העבודה הייתה בדברים הקטנים ביותר, משימה יומית ללכת לגלוש, משימה יומית לצאת ולשבת עם חבר בבר, משימה יומית לסלוח לעצמך למרות שיום אחרי שוב תבקר, תאשים, תשפוט את עצמך על אותו דבר.
אחרי שלושה חודשים של עבודה הרגשתי שאני לא יציב, אני עדיין לא חיי אך אם זאת אני כבר לא באותו בור שהייתי, נכחתי לראות כמה רגשות נוספים בתוך גופי שלא היו קודם, נחישות, אמונה, רצון, ולרגעים מחשבות חיוביות. שמחה תרם הייתה.”

במפגש הטיפולי העבודה העיקרית בהתחלה היא לחזק את ההתניות החיוביות לעשייה ולמפגש מול המציאות, כל דבר שהוא “מחוץ למיטה”. עבודה חוזרת ונשנית על הבושה שיש סביב הדיכאון, אין זה דבר להתבייש בו, ויתרה על כך הפירות מחוויה כה עמוקה הם גדולים, החוויה לא לחינם. 

אנחנו עובדים מחזקים את החמלה ומעמיקים אותה בגוף תחת הבנה עמוקה שאנחנו לא לבד, שהחיים משתנים ושיש בהם כאב, אך אין זה אומר שיש משהו לא כשורה בתוכנו. ואין זה אומר שלא מגיע לנו להרגיש בבית בתוך גופינו. 

הטיפול הוא טיפול קצר טווח, בין 12-24 שבועות, כאשר המטרה העיקרית של טיפול זה הוא קודם כל לצאת מן הבור כדי לחזור ולהתבונן על העולם בדרך ישרה, אובייקטיבית ולאט לחזור לחוש תחושות ורגשות חיוביים. 

“חשבתי שאני ישאר שם למטה לתמיד, בשלב מסויים אני זוכר שישבתי במרפסת עוד לפני שהלכתי לטיפול ואמרתי לעצמי זהו, עלי להתרגל למציאות החדשה שפקדה אותי, איני הולך לשמוח עוד. באותו זמן לא יכולתי לטפל ועל כך לא יכולתי לעבוד, לא הרגשתי שאוכל לטפל יותר אף פעם. איני יכול לטפל בעצמי איך אוכל להיות עזר לארחים?
לקראת החודש השני של הטיפול שלי, כאשר חזרתי כבר לגלוש קבוע, הייתי משתדל לגלוש בכל יום שיש גלים, ומשתדל לבלות כמה שיכולתי מהזמן שלי בחוץ התחלתי לראות לראשונה את הערך בחוויה שאני חווה.”

אני יודע מעומק ליבי את היאוש, את חוסר התקווה, את הרצון להתנתק מהחיים. אני יודע כמה קשה זה להניע את עצמך חזרה לחיים ויותר מהכל אני יודע כמה זה דורש לבקש עזרה בזמנים אלו.

הטיפול בדיכאון בראי הכלים שאותם ניתן לקרוא בדף הראשי ובראשם הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית בנויה להחזיר את המושכות ליישות המרכזית בסיפור, לאותו טבע הבודהה, או האני הגבוה הנמצא בתוכך ומחפש להבין איך לחזור חזרה.

כבוד גדול הוא להיות המורה דרך, מפרש המפה לחזרה לטבעיותך אשר בלב, אני יודע מעומק ליבי שראה שמחה, אמונה ושלווה וגם ראה כאב, דכדוך ותקופות חשוכות, שהאמת והרפואה נמצאים כרגע בתוכך ומתפקידי לעשות הכל כדי לחשוף אמת זו, ולהחזיר אותך אל מקומך. 

תודה רבה לכל מורי הדרך אשר הידע, החמלה, הרצון הטוב מוטבע כאן בכתוב ובתהליכי נפשי

אסף סטי אלבר

איילת שמולוביץ

נטע שקד

אורנה בניטה

שמעון

ורבקה

ולכל מי שלא מצויין וללא ספק חלק ושותף בהפחת הכאב והסבל שלי והסבל בעולם.

תודה מעומק הלב

איליה טמיר  

מקורות –

1.  מיינדפולס להיות כאן ועכשיו, מתיו ליבליך (מושב בן שמן, כתר ספרים, 2018)
2.  מיינדפולס להיות כאן ועכשיו, מתיו ליבליך (מושב בן שמן, כתר ספרים, 2018)
3. דרך הזן בימי דיכאון, פיליפ מרטין, בתרגום: רוני פרדמן (תל אביב, הוצאת בבל, 2008)כח

טכניקות נשימה קיימות משחר ההיסטוריה בתרבויות, בפרקטיקות, באסכולות ובתרפיות שונות.
הנשימה היא כלי הזנה מרכזי בגוף, ולכן היא מהווה מוקד עיקרי בכל הקשור לבריאות הגוף והנפש.

שיטת הנשימה המודעת – ריברסינג (לידה מחדש) – היא טיפול חווייתי, יעיל ורב עוצמה לשחרור או הצפה של רגשות עצורים, פחדים שצברנו מרגע לידתנו, לאורך חיינו ואף מהתקופה העוברית שלנו.

השם המדויק לתהליך הריברסינג הוא “נשימה מודעת”, מכיוון שהנשימה משחררת ומעלה תכנים שאינם מודעים ביום-יום אל המודעות. מטרתה העיקרית אינה להביא את המשתתף בהכרח לחוויית הלידה הפיזית שלו, אף על פי שלעיתים קרובות זה אכן קורה.

השיטה המודרנית התגלתה באופן מקרי בשנות ה-70′, כאשר אמריקאי בשם ליאונרד אור שהה בסאונה בביתו זמן ממושך מדי. כדי להתאושש מהחום ומהמחנק, נאלץ לנשום באינטנסיביות וברציפות במשך דקות ארוכות.
הנשימה המואצת העלתה בו זיכרון של הלידה שלו. גופו נכנס לטראנס ונראה כעובר הנולד זה עתה, וברמה הוויזואלית ראה לנגד עיניו את חוויית הלידה שלו.

ליאונרד אור החל לחקור את הנושא בשיתוף עם מספר תרפיסטים, ביניהם סונדרה ריי.
בעקבות התובנות שהם הגיעו אליהן לגבי אופי פעולת השיטה, כפי שיוסבר בהמשך, שייכת היום שיטת הנשימה המודעת לתחומי הטיפול העוסקים באיזון גוף-נפש ולתחום הקרוב לביו-אנרגיה של וילהלם רייך.

הטיפול בריברסינג הפך לפופולרי מאוד בשנים האחרונות בארץ ובעולם. הטיפול יכול להתבצע באופן פרטני, אך הפופולריות של טיפולי ריברסינג במסגרת קבוצתית תופסת תאוצה בשל האיכויות המיוחדות של העבודה הקבוצתית: אנרגיה סוחפת הנוצרת בתוך הקבוצה, לגיטימציה לשחרור, חשיפה עצמית ושחרור שליטה בתוך קבוצת אנשים.

“Conscious Energy Breathing is the most natural healing ability of all. Most Rebirthing Breathwork sessions are physical, emotional, and spiritual. We can relax out of any kind of intense emotion or physical sensation when we have this simple powerful skill of Conscious Breathing.”
~ Leonard D. Orr, founder of Rebirthing Breathwork.

אחד הדגשים העיקריים בתרפיה מבוססת ריברסינג הוא החוויה הגופנית, שמכתיבה את מפת הדרך הטיפולית. ההנחה מבוססת על כך שטראומות נפשיות מוטבעות בגוף. העבודה עם הנשימה מציפה תכנים לא מעובדים מהעבר ומאפשרת הבאה עכשווית של אותם רגשות דרך מגוון רחב של ביטוי כמו אבל, בכי, צחוק, צעקה, תנועה, כעס או כל חוויה רגשית אחרת. אותם רגשות שעדיין קיימים בנו מרגעים לא מעובדים ונעצרו בחלק מסוים בגוף.

הריברסינג מתבצע בשכיבה על הגב ונשימה מעגלית דרך הפה, כלומר הכנסת אוויר והוצאתו בצורה אינטנסיבית, כמו נשימה לתוך שקית במטוס.
סשן ריברסינג נמשך כשעה וחצי, הכולל שיחה לפני ואחרי, ונשימה בת 45 דקות.

מדוע עלי להגיע לטיפול ריברסינג?

הריברסינג הוא כלי עוצמתי ויעיל כאשר יש תחושה שמשהו תקוע בחיים. הטכניקה מאפשרת זרימה מחודשת של חמצן וניקוי מערכות הרגש, כך שלאחר הסשן המטופל מגיע לתובנות מחודשות לגבי המשך דרכו.
כאשר יש רצון להתכווננות לכיוון מסוים, והאדם מחפש ראייה נקייה של מה עליו לעשות. העבודה מול דפוסים חוזרים או דפוסים שהוטבעו היטב, רבים מהם עוד מהילדות, ינקות ואף מהתקופה העוברית, מניעה אותנו לפעולות חוזרות שגורמות לכאב, אי נחת וקושי.
הריברסינג עוזר לנו לחזור בזמן, דרך חוויה גופנית ולא מנטלית, ולחוות את אותו דפוס מרגע היווצרו. כך ניתן לייצר הבנה עמוקה מדוע פעולה לא מיטיבה בחיינו חוזרת על עצמה, ולפתח כלפיה חמלה, תובנה והתפתחות.

חשוב לציין שחוויית התכנים וראייתם אינה מרפאת את הפצע, כי נדרשת עבודה מעמיקה ותרגול לאחר מכן. עם זאת, ההכרה והראייה הישירה של אותו קושי מהוות כיוון ניכר וחוויה ישירה של ריפוי.

האם הריברסינג מתאים לכולם?

באופן כללי, הריברסינג מתאים לכל אדם, אך ישנם מצבים שבהם הטכניקה יכולה לגרוע ולא לתמוך. לכן מומלץ להתייעץ עם מומחה לפני הכניסה לתהליך.
העבודה העיקרית בריברסינג היא הצפת התת-מודע והעבודה עמו. כאשר אדם שרוי בגבולות מטושטשים בין המודע לתת-מודע וחווה קשיים כתוצאה מכך, טשטוש נוסף של הגבולות עשוי להחמיר את הבעיה.

מגע עם תכנים רגשיים לא מודעים אינו מתוכנן ויכול להיות מקרי. הנשימה מובילה את המטופל, יחד עם המטפל, לנקודה שבה הקושי התרחש. בנקודה זו ייתכן מפגש עם טראומות שונות, ועל המטופל להיות במקום יציב יחסית בחייו כדי לגעת בתכנים אלה בבטחה.

מצבים בהם המטופל חייב ליידע את המטפל במצבו:

• אפיזודה נפשית
• שימוש בחומרים משני תודעה או תרופות
• דיכאון קליני
• התקפי חרדה
• פוסט טראומה פעילה

מטופלים המתמודדים עם קשיים אלו לרוב יתחילו בסדרת טיפולים אשר תבסס יציבות בתודעתם ובגופם, לפני חזרה לנקודת המפגש עם הטראומה.

אופני הטיפול:

ישנם שני דרכים לבצע ריברסינג: סשן פרטי וסשן קבוצתי.

סשן פרטי:

ריברסינג 1 על 1 עם מטפל. הדגש הוא על תשומת הלב המלאה של המטפל למטופל. המרחב כולו הוא של המטופל, סטרילי לחלוטין, ועל כן הוא מקבל את מלוא תשומת הלב.

סשן קבוצתי:

ריברסינג בקבוצה. החוזק במרחב הקבוצתי הוא בכך שהמרחב אינו סטרילי: גלי הרגש עוברים מאדם לאדם, צחוק של אחד יכול לגעת באחר ולהצחיק מישהו שלישי. מרחב זה מאפשר למטופל לפגוש חלקים שונים בתוכו, דרך המפגש עם רעשי הרקע הנוצרים על ידי המטופלים האחרים.

הבחירה בין טיפול פרטי לקבוצתי צריכה להתבסס על הבנה לגבי מידת הפרטיות שהמטופל מחפש.

לסיכום:

הריברסינג הוא טכניקה עתיקה ממשפחת כלי הריפוי דרך הנשימה. זהו כלי עוצמתי מאוד להעלאת תכנים לא מעובדים מהתת-מודע ולעיבודם.
הריברסינג מתאים לרוב האנשים, אך לא בכל זמן. זהו כלי חזק להצפת תכני התת-מודע, וישנם מצבים בהם ההצפה צריכה להתבצע בצורה מבוקרת יותר.

הטכניקה מתבצעת גם בטיפולים פרטיים וגם בקבוצות, כאשר בשני המקרים המטופלים שוכבים ונושמים נשימה מעגלית דרך הפה.
הריברסינג פותח שער אל הלא נודע, אל חלקים עתיקים בתוכנו, ואלה חלקים המקועקעים בגופנו בדרך זו או אחרת. דרך הנשימה, אנו נכנסים אל ארכיון הגוף-נפש ושולפים ממנו את מה שליבנו רוצה לחקור.

הגיעו אל הריברסינג עם הלב ועם התכוונות אוהבת כלפי עצמכם וכלפי התכנים שיעלו. ישנה חשיבות רבה לעיבוד התכנים לאחר התרגול וליישום התובנות בחיי היומיום.

השראה ותודות:

בהשראת מכללת רידמן,
בהשראת מורתי היקרה נטע שקד, מנהלת מגמת הפסיכותרפיה,
בהשראת אורנה בניטה, שלימדה והעבירה לי את כל תכניקת הריברסינג.
אלפי תודות,
איליה טמיר.

השאלה מהי פסיכולוגיה טרנס פרסונלית היא בעצם השאלה מהי התודעה האנושית? המונח טרנס-פרסונל משמעו מעבר לאישי. הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית היא תחום שמבקש להבין את ההתפתחות שמעבר לרמה האינדיווידואלית או מעבר לרמת האגו.

הגישה הטרנס פרסונלית מעמידה בסימן שאלה סוגיות הנוגעות במקרים אב נורמלים ונותנת דגש והכרה  להיבט הרוחני באדם. בחלק מהמקרים הגישה מרחיבה הגדרות של זרמי פסיכולוגיה שונים בכל הקשור לסוגיות של ההתפתחות התודעה האנושית.
הגישה הטרנס פרסונלית אינה נשארת בגבולות העצמי הברורים, וכאשר יש התערערות נפשית שיטה זו בוחנת לעומק האם זהו סימן להתעוררות רוחנית או סממן לקושי נפשי כאשר שניהם מוצעים כהזדמנות לצמיחה. במקרים רבים על פי ראייה זו התערערות של גבולות העצמי הרגיל שלנו לא רק שאינו בעייתי, אלא אף עשוי להיות עזר לצמיחה ולהתפתחות.

זרם זה הופיעה בארצות הברית של שנות השישים. היא התפתחה מתוך הרקע החברתי שהתעורר בשנים אלו וכמו כן מהזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה. אותו זרם מתמקד בבריאות הנפש ולא בפתולוגיה. מתוך הראייה שהאדם הוא שלם ומכיל בתוכו את כל הפוטנציאל לצמיחה וריפוי אישי. האנשים שאליהם משייכים את המנוח פסיכולוגיה טרנספרסונלית הם אברהם מאסלו, ויקטור פרנקל וסטניסלב גרוף, שהיו אנשי מפתח בזרם ההומניסטי. בשנת 1968 הם הכריזו על הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית כאל הכוח הרביעי בפסיכולוגיה. שני הכוחות הראשונים הם הפסיכואנליזה והביהביוריזם, השלישי הוא הזרם ההומניסטי.

בתקופה זו החל להתעורר רצון לגישות בין-תרבותיות המשלבות תורות וזרמים טיפולים שונים לכדי הרכבה של תמונה יותר הולסטית אודות התודעה, חיבור מחקר ורוח יחד. מייסדי הזרם הטרנספרסונלי רצו לחקור את הקשר שבין רוחניות, מצבי תודעה שונים ופסיכולוגיה.

התפיסה הטרנספרסונלית משלבת בין תיאוריות התפתחות רגשיות וקוגניטיבית המגיעות מתוך הפסיכולוגיה המערבית, לבין תאוריות בדבר ההתפתחות מעבר לאגו (מעבר לאישי) הכוללות השפעות מיסטיות (מתי ל’ 2009 באדם בקצה האגו).

חשוב להבדיל בין המונח טרנספרסונלי או רוחני לבין המונח דתי. הרמה הטרנספרסונלית היא המכנה  המשותף בין כל התרבויות בעולם. בכל תרבות יהיו תכנים וחוויות שונות אך נוכל למצוא קווי דמיון בין תרבות אחת לשנייה. כך שיש הנחה שיש יסוד אוניברסלי רוחני בכל אדם ובת אדם בעולם. הנחה זו הביאה הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית מהפילוסופיה הפריאלית. הפילוסופיה הפרניאלית (מלשון מחזורית) באה מבית מדרשו של אדלוס אקסלי. הטיעון הבסיסי הוא שכאשר נתבונן במערכות ותרבויות שונות ובתקופות שונות בעולם, נמצא מכנה משותף בעל מאפיינים זהים. על בסיס מאפיינים אלו אנו מציירים תמונה רוחנית אוניברסלית הכוללת בתוכה את כלל תרבויות העולם.

אחד מאבי הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית הוא יונג הנחשב לפסיכולוג הטרנספרסונלי הראשון במערב. הוא השפיעה על התחום גם מבחינה קלינית וגם מבחינה תאורטית. יונג מתאר בכתביו את מסעו הנפשי-רוחני ומבסס חלק גדול מהתאוריות שלו על תהליך זה. ההשפעה המרכזית של יונג על הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית היא התפיסה שהאדם גדל וצומח לרמות מודעות גבוהות יותר והם נמשכות כל החיים, הראייה שזו היא צמיחה/גדילה היא זווית ראייה חדשה לעולם הפסיכולוגי. מעבר לכך ראייתו של יונג הייתה שהרוחני קיים בכל אדם מאשר הוא וכל אדם יכול ליצור איתו מגע. יונג ראה שמגע עם החלק הרוחני היא חשובה לבריאות הנפש והגוף (מתי ל’ 2009 אדם בקצה האגו).

הפסיכולוגיה הטרנס פרסונלית משלבת בין עולמות שונים, ובכך מרחיבה את ארגז הכלים של המטפל. הראייה שהאדם מורכב מגוף~נפש~נשמה הכרחית לתהליך הטיפולי הטרנספרסונלי, ורואה את הצמיחה הרוחנית של המטופל והמטפל כחלק מההליך הטיפולי. אחד המוקדים המרכזיים שזרם זה מאמץ לתוכו זה הרחבת אופקים, לכל חלק או ידע יש מקום חשוב וככל שיש יותר ידע מאוחד כך יש יותר בהירות ויציבות במקומות חשוכים ומעורערים.

מאחר ויש זרמים שונים ומגוונים וכלים רבי עוצמה שונים, כל מטפל בזרם זה מרכיב את ארגז הכלים שלו ממרחב תרבויות וזרמים שונים. ככל שהמטפל יצייד את עצמו בארגז כלים רחב יהיה בו את היכולת לגשת למרחב גדול יותר של מטופלים. 
אחד הכלים בו אני משתמש הינו המיינדפולנס, טכניקה זו בהגדרתה הפשוטה:הוא המודעות העולה מהבאת קשב להווה מרגע לרגע באופן מכוון ובלתי שיפוטי. תרגול זה מאפשר גם למטפל לשים לב למתרחש בתוכו בכל שלב ושלב במהלך הטיפול וגם מאפשר למטופל לקרקע את החוויות אשר הוא משתף אל החוויה המתרחשת בגוף בזמן אמת.

מצב תודעה שונה מהרגיל – altered states of consciousness:
מצבי תודעה שונים מהרגלים הינו מושג שהגדירו אבי הזרם כאשר תחת מחקר הם יכלו לראות שיש דרך להגיע למצב אשר התודעה מתנהגת שונה מהרגיל, במצב זה ההגנות של האדם פוחתות כמעט לחלוטין, הוא פתוח לקבל, הוא פתוח לשתף ובמצב זה היה ניתן לאות מכנה משותף בין מטופלים שונים כמו התחושה הרחבה של אחדות והתחברות לכל מה שמסביב, תחושה של אהבה ולהיות אהוב, חוסר עיניין בפרשנות ועיניין רב בחוויה טהורה תמימה ומעט מה ילדית. מצב זה אשר צבר תאוצה רבה של אדיות עד מהרה הפך להיות מצב טיפולי פורה ומרכזי בזרם הטרנספרסונלי והיה כאבן דרך לעבודה מול טראומות ומצבים אקוטים שונים כמו פוסט טראומה, דיכאון, חרדה, התמכרויות ועוד הרבה. 

בין בודהיזם לפסיכותרפיה טרנספרסונלית:
ההשפעה המרכזית של הבודהיזם על הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית היא בכך שריפוי וגדילה נתפסים כבנייה מחדש של התודעה. הבנה זו נשענת על כך שהתודעה האנושית היא זו שאחראית על הסבל שלנו והיא זאת שיכולה לחלץ אותנו משם. התפיסה בבודהיזם ובתאוריות טרנספרסונלית שונות היא שהמצב האמיתי של האדם הוא איחוד בין העצמו להוויה כולה. האגו והנבדלות הם שלבי התפתחות מוקדמים שיש להגיע אליהם ולעבור דרכם. לבסוף עלינו להתפכח מאשליית הנפרדות שלנו.

הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית הטמיעה את התובנה הבודהיסטית שהאדם אשר חווה את תודעת האחדות מבין באופן בלתי הפיך שכל תפיסת עולמו הישן אינה אלא אשליה. המעבר הזה יכול להיות בעייתי וקשה. לפי המסורת הבודהיסטית המעבר הזה חייב לעמוד על בסיס אייתן של חמלה ואהבה, אחרת לא תהיה תמיכה פנימית לעמוד בו. גם בפסיכולוגיה הטרנספרסונלית מדובר על מעברים, תחום שלם מוקדש להתמודדות עם משברים רוחניים (Siegel, D. 2007).

מחלות נפש עד כה כללו בתוכן גם אנשים שחוו התעוררות רוחנית או משבר רוחני ולא הוגדרו כראוי. ההבדלים בין מחלת נפש למשבר רוחני זהו תחום שלם בפסיכולוגיה הטרנספרסונלית.

חירום רוחני:
ישנם עדויות הולכות וגוברות שהמון אינדיבידואלים חווים אירועים של תודעה שונה מהרגיל המתלווים בביטויים רגשיים, תפיסתיים ופסיכוסומטיים שונים אשר גורם למשבר אבולוציוני מאשר סובלים ממחלת נפש. ההכרה בעובדות אלו חשובה מאוד גם לתאוריה וגם לפרקטיקה של הטיפול. במידה וקבוצת אנשים אלו יקבלו הכרה כאל שלבים קשים בתהליך התפתחות טבעי, חוויות אלה – חירום רוחני או משברים טרנספרסונלים – יגרמו לריפוי רגשי ופסיכוסומטי, פתרון בעיות יצירתי, שינוי אישיות והתפתחות תודעתית   Grof, C., & Grof, S. 2017)).

ניתוח של צרכים רוחניים ואיך הם מתקשרים למחלות נפש. קיום חוקרים מוצאים גישות יותר מקובלות ונכונות שיכולות להתבצע על ידי אנשי מקצוע. מספר גדול של אנשים המאובחנים כחולים במחלות נפש עשויים להיות בעלי צרכים רוחניים שאינם מומחים במלואם על ידי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. יחסי ציבור נותנים מענה בעיקר לאופן המחייה, ליחס המקצועי וניהול התיקים של האדם הסובל. עלינו להכיר את הקריטריונים המבדלים משבר רוחני מסכיזופרניה ( Miller, J. S. 1990).

לסיכום:
הזרם הטרנס פרסונלי גדל והתפתח משורשים שונים ומגוונים של תרבויות טיפול עתיקות ומודרניות, הוא אינו זוקף לזכותו המצאות חדשות אלה מדגיש שחיבור בין הקיים הוא מה שמוליד סביבה ראויה לטיפול מקבל חומל, אוהב, יציב, עמיץ ונחוש להתפתחות ישירה עם האמת והרפואה הפנימית הבלתי מעורערת והעתיקה של המטופל עצמו. הראייה והכבוד אשר עומד במרכז הטיפול הינו המטופל עצמו והאמת שהוא מחזיק בתוכו. המטפל נעמד לצידו בתמיכה איתנה ומוביל אותו לידיעה אישית של רפואה הולסטית שלמה.

איליה טמיר  

“לשמוט את הפרשנות ולהניח לגוף לשוחח עם גוף”.

טיפול בהילינג נשמע הרבה פעמים כמו משהו שלא ניתן להגדירו, או לא ניתן לשייך את המושג הזה אל משהו מעשי בטיפול. שיטה זו מבקשת תרגול רב בניקוי מערכות הגוף והתודעה וכניסה נקייה אל מרחב הטיפולים. דבר זה בשל עצמו נשמע בלתי ניתן להשגה כמו כן זוהי שאיפה להתקרבות למקום נקי יותר ויותר בכל יום. 

ישנם תופעות שניתן לחקור את עצם היותם קיימים אך לא ניתן לחקור איך הם קוראים ומדוע. אם זאת אנו יכולים להשתמש בהם, לראות אותם עובדים, לעבוד איתם והקושי הוא להניח להבנה הרוצה לרדת לסוף דעת התופעה ולהבין מדוע היא מתרחשת.

לכן נוכל לחקור את שיטה זו דרך הגוף – לחוש, להרגיש, לראות שינוי , לזרום ולסמוך על התנסות ולמידה מתוך התנסות אך כאשר נתחיל לחקור אותם ולנתח דבר זה יהיה חמקמק מאוד. 

במסורת הבודהיסטית מצב הסמדאי, מצב שבו אנו שוהים בהוויה ישירה, מעיין עונג והתקיימות המשתלב עם קבלה וסנכרון בין הראש לרגש, זהו מצב אשר בספרים שונים מתואר כארנב חמקמק כי ברגע שהמיינד מסתובב להבינו הוא חומק מבין האצבעות ונעלם, ועל כך התרגול הוא לשהות במצב זה ולתרגל הרפייה ואי אחיזה לגבי ההבנה שלנו במקום הזה. 

בחזרה להילינג, מבחינה מעשית כאשר המטופל עובר טיפול הילינג זהו התכווננות משותפת של המטפל והמטופל להיכנס למצב תודעה שונה מהרגיל כדי לאפשר ריפוי/גדילה במקום מסויים בנו, אך בפועל המיינד נשאר רגע מחוץ לכל העשייה והגוף מדבר עם הגוף בשפתו שלו דרך מגע או צלילים כדי ללוות את הקושי למקום יותר קשוב. 

ועל כך השאלה שנשאלת תמיד “האם זה באמת עובד?” זוהי שאלה שהתשובה שלה מגיעה אך ורק מתוך החוויה של תהליך זה, ברגע שהגוף חווה חוויה, זה נחקק במערכת, כמו שאי אפשר לתאר את טעמו של סוכר מלבד שזה מתוק, כך גם אי אפשר לתאר את תהליכו של ההילינג מלבד שהוא מרגיע, אך גיוון הטעם התחושה של מתיקות בפה ניתן אך ורק לטעום דרך התנסות ישירה. 

ישנם חוויות, רגשות שאנחנו לא מבינים ואפילו לא שמים לב שהם קיימים ברקע, הם פשוט שם, המודע לא מסוגל לדבר עליהם או לחוש אותם נפרד מעצמו. כאשר חווים חוויה דרך הגוף ההכרה והפרשנות תופסת מקום יותר מצומצם, דבר המאפשר לשפת הגוף לפרוח ולבטא את המרחש מתוך חוויה ישירה עם אותם רגשות, כאבים, חוויות או כל דבר אחר אשר עצור או לא ברור בתוכנו. 

“בין הגירוי לתגובה יש מרווח. במרווח זה טמון הכוח שלנו לבחור תגובה. בתגובה שלנו מונחת הצמיחה והחופש שלנו”. ויקטור פרנקל

בסיס תרגול המיינדפולנס הוא השבת הקשב אל הרגע הנוכחי, אל החוויה המתחוללת בגוף ובתודעה. 

הרבה פעמים לשים לב לקושי בתוכנו זה צעד עצום קדימה. הבעיה שלרוב קושי זה שזור כל כך בחיינו שאנו לא רואים שיש מטען של כמה קילוגרמים על גבנו.
איך נוכל להתחיל לשים לב לסממנים עדינים שמלווים אותנו המצביעים לחלק מסוים בנו שרוצה להיתפתח.  ישנם סממנים שונים שמעידים על כך כמו תחושה של שעמום בחלק ניכר מהיום, תסכולים מהדברים הבסיסיים של החיים כמו: לקום בבוקר, להגיע לעבודה, לחזור הביתה וכו’, אם אנו מרגישים מרוקנים וחסרי משמעות, חווים מחשבות טורדניות, חרדה, עומס ,כעס ועוד. מצבים אלו המלווים את היום הם מנגנונים טבעיים של הנפש שמעוטטת לתודעה שלנו כמו ילד המושך במכנס הוריו כאשר הוא צריך דבר מה “משהו חסר לי אנא השב את תשומת לבך לכך בבקשה”. לרוב קשה לנו אם רגשות אלו כי הם מפריעים לנו להתנהל ביום יום בצורה יעילה ועל כך אנחנו מנסים לסלקן. בפועל דבר זה רק מחמיר את התופעה מאחר והעיטוט רק מתריע לנו והוא ימשיך לעשות זאת עד שנקשיב לשורש הקושי. התרגול מכוון אותנו לשבת ולהתבונן על החוויה כפי שהיא ולהתחיל משם, להתחיל בלהקשיב. כדי לתרגל לא דרוש דבר מה, זה יכול להיות בבוקר, בזמן עבודה או לפני שינה. מצאו מקום נוח לשבת על כיסא או כרית ולתרגל תשומת לב לנשימה. בהתחלה מומלץ להיעזר בהדרכה ובסנגה (קבוצה) כדי להתמך ולשתף על קשיים המתעוררים בזמן תרגול. 

המפגש מול הישיבה יכול להיות צורם, “לא נוח לי בגוף, כואב לי הברכיים/הגב” , “הכל מגרד לי, למה פתאום הכל מגרד ומעצבן” , “אני לא מפסיק לחשוב ואסור לחשוב, אוף אני לא מצליח!” , “אני לא מבצעת את התרגיל כמו שצריך כנראה זה לא בשבילי”, “משעממממםםם לי !!!”.  אלו חלק מהמחשבות שירוצו לנו בראש כאשר נישב לראשונה ונתרגל ואין זה אומר שאנחנו לא מבצעים את התרגול כראוי ההפך הוא הנכון, זהו התרגול, לגעת ברגשות האלו בצורה ישירה. דרך התבוננות פנימית זו מתאפשר לנו לרווח מרחב של שהייה פתוחה המפתחת שריר של מודעות לאותם רגשות לא נעימים שאנחנו פוגשים ביום יום. המיינדפולנס בפשוטו הוא אימון התודעה, כמו שאנחנו מאמנים את הגוף בריצה, מכון או פילאטיס כך נאמן את כושר תשומת הלב. לכן בראש או בראשונה ננפץ את המוסכמות שבזמן מדיטציה אנחנו שלווים, אפשר להרפות מתפיסה זו. יכול לקרות מצב שנפגוש שלוות רוח, נעימות, קלילות, אושר, שמחה, אופוריה וכו’ אך אם לא נפגוש רגשות אלו זה בסדר גמור ואפילו חשוב מאוד. 

שורשי המיינדפולנס: 

סיפורו של תחום המיינדפולנס המערבי החל מתוך חיפוש אחר מענה למחלות חשוכות מרפא. בשנת 1979 החל ג’ון קבט-זין ליישם טכניקות שלמד בבודהיזם על חולים הסובלים מכאבים עזים וקיצונים. מתוך עבודה ראשונית זו נולדה הגישה, ומשם התחום גדל והשתנה הרבה מעבר לשימוש המקורי, הוא משפיעה בין השאר על תחומי מחקר בפסיכולוגיה, בחינוך ובחקר המוח.

המקור של תירגול זה מגיע מהבודהיזם. בפאלי, השפה שבה נכתבו חלק מהדרשות הבודהיסטיות, לא מופיעה המילה מיינדפולנס (או בעברית קשיבות). הדרשה המרכזית המסבירה את המיינדפולנס היא הסאטיפטאנה סוטרה (סוטרה = דרשה בעברית) שמשמעותו “לימוד על בסיס קשיבות”, דרשה זו מבוססת על קשיבות לנשימות, עדיות ראשונות לתרגולה בערך לפני 2500 שנה (למרות שסבור שתורגלה גם הרבה לפני). בסוטרה זו חוזרים על עצמם שוב ושוב שני מונחים: סאטי – הבנה צלולה ונכונה, סמפג’אנייה – הבנה מיטבה. משמעויות אלו מחברות בין ההתבוננות של האדם לבין פיתוח תובנה.
ב1881 הובא התרגול דרך תומס ריס-דווידס ותרגום המיינדפולנס הפך להיות התרגום המקובל ביותר כיום במערב. בשלושים השנים האחרונות נעשו מאות מחקרים ונוצרה קרקע מדעית חזקה סביב התרגול. המיינדפולנס מביא תועלת רבה בעבודה מול אוכלוסיות שונות וקשיים שונים ביניהם – חרדה, כאב, דיכאון, הפרעות קשב וריכוז, עייפות וחוסר חשק, מחשבות טורדניות, חיזוק מטפלים ואנשי מקצוע הנתקלים בקשיים מקצועיים, התפתחות רוחנית, הכרה עצמית עמוקה יותר ועוד.

המיינדפולנס אשר השריש סידהארטהה גאוטמה (הבודהה) עבר בציר הזמן וההיסטוריה ושימש ככלי להתעוררות עבור מיליוני אנשים. הכלי הזה הוא פשוט ואינו דורש דבר מלבד נחישות הלב להתמיד בתרגול. המיינדפולנס מחזיר אותנו חזרה אל חופש הבחירה ההכרה העצמית והראיה הצלולה למחשבה מיטיבה.

בהשראת הספר מיינדפולנס מאת מתיו ליבליך. 

איליה טמיר

חמשת אורחי התודעה שאנו יכולים לפגוש בזמן תרגול/בחיים:

השתוקקות:

משיכה אל העתיד, הווה משעמם, השתוקקות מלווה לרוב בתחושה של חוסר.

אנו עלולים לפגוש את עצמנו בזמן התרגול משתוקקים. השתוקקות יכולה להיות למשהו חיובי, עולה באנו רצון לקום ולעשות את הדברים שלא הספקנו לעשות עד כה, התודעה מתקשה לשהות עם ההווה ומשליכה זאות על השתוקקות לעתיד. 

דוגמא:

“ברגע שאני אקום אני יעשה כך וכל” , “איך בא לי ללכת לעשות ריצה 10 ק”מ!!”

כמו כן השתוקקות יכולה להתלוות לחרטה ולזמן עבר, אותם דברים שלא הספקתי לעשות וברצוני לבצע אותם.

דוגמא:

 “חבל שלא הספקתי לעשות כך וכך” “היה לי כל כך הרבה הזדמנויות לעשות את א’ ב’ וג’..”

עייפות, נמנום, ערפול:

תחושה של ערפול וחוסר חשק, נעים בין קפה לקפה. 

עצבנות, כעס, אי שקט

האי שקט מציף אותנו עם המון מחשבות לפעמים גם טורדניות רפטטיביות, ניתן לשים לב לאי שקט כאשר אנו חוזרים שוב ושוב על אותו נושא בראש ודנים עליו חלילה, מצטרפת לכך מעין תחושה שאם נחשוב על זה עוד קצת דבר זה יפטר, מוכר לכם? אך זה רק עוד חפירה שלנו עם התחפור בבור המחשבות. 

כמו כן יכולה לבוא אם כך פעולה מסוימת של בדיקה שוב ושוב של דבר מסוים ולהלוות לכך תחושה של דאגה לא מאוזנת. 

הכעס מכווץ את הגבות ולרוב מתכוונן על מאורע מסוים בחיים, “איך הוא מעז, מה שהוא עשה היום?!” , לפעמים אנו ממצאים ריב עם אדם מסויים בראש. כאשר אנחנו מתבלגנים עם הכעס בתודעתינו אנו יכולים מאוד מהר להצטופף בתוך תודעה סובלת. 

ספק, בלבול

“אני לא חושב שזה בשבילי” , “אני לא יודע מה לעשות ללכת ימינה או שמאלה”. 

אנו חשים בלבול כאשר דברים יכולים להיות קשים או כאשר אנו נמצאים בסיטואציה שבא אנו לא מכירים את עצמנו דיו להחליט. 

דבר זה מתבטא במחשבות חוזרות הנוטלות ספק בעצם העשייה ובעצם ברגע הזה, “ידעתי שלא הייתי צריך לבוא”

דחייה:

דחייה זהו האח התאום של ההשתוקקות שהופרד בלידה. דרך אותו מקור של כאב כאשר ההשתוקקות רוצה להיצמד אל הדברים כדי להימלט ממצבים של הווה, הדחייה שואפת להתרחק ולא להיצמד כלל. 

ניתן לחוש זאת בהרגשה של דחיינות “אני יעשה את זה אחר כך” , “אני כבר שבוע דוחה את הביקור רופא שלי”. 

בעוד שהדחייה נותנת את היד כתמרור עצור  ההשתוקקות נדבקת לכל דבר שתמצא בדרך בדגש על תענוגות החיים. 

עלינו לזכור שהאורחים הם רק אורחים בתודעה שלנו, הם הופכים לעוכרים כאשר אנו מזדהים איתם ונוטים לחשוב אותנו להם. כל אורח מגיעה והולך… כל אורח מגיעה והולך. כל מה שעלינו לעשות בבואו של אורח זה להגיש לו תה ועוגיות, לשבת, ולצפות בו, אולי לשאול לשלומו. כל רצון לשנותו הופך אותנו מזוהים ועל כך או נמנעים או טובעים בתוכו וזהו דוקה (סבל). 

תרגול קצר:

עצמו את העיניים לכמה רגעים ודמיינו שיש לכם בית מלון/בית הארחה איך שזה מצטייר אצלכם כרגע בתודעה.. 

אתם בלובי מקבלים אורחים שמגיעים אליכם אל המלון. אינכם כאן לשנות אף אורח אל רק ללוות אותו לחדרו ולהשתדל להעניק לו מנוחה בזמן ההתארחות שלו במלון שלכם. 

אתם אינכם האורחים שמגיעים למלון אתם המאחרים שפוגשים אותם בכניסתם בדלת.

המרחב הנפשי הכואב והריק, הייאוש, הקהות והעצב שמאפיינים את הדיכאון. דיכאון הוא מצב נפשי ייחודי, אחד הקשיים הגדולים הכרוכים בדיון על דיכאון נעוץ בהבנה כי המרחב הנפשי הדיכאוני שונה באופן מהותי מסוגי מצוקה אחרים.

הדיכאון זהו דבר שניתן רק להרגישו, לא ניתן להבין אותו מהצד וכל ניסיון לתאר את ההרגשה זה כמו לתאר לאדם את טעמו של מלח בפה.  

הדיכאון מופיעה כבר מראשית ההיסטוריה בכתבים יוונים ורומאים. אף שהוא קיים משחר האנושות קיום הדיכאון הוא סוג של מגפה. שיעור הישראלי הסובלים מדיכאון על גווניו קרוב ל10%, ואחד משישה ישראלים סובל, סבל או יסבול מדיכאון במהלך חייו. 

ההשקפה הקלינית המקובלת כיום היא שדיכאון הינו סוג של הפרעה נפשית (שימו לב שמונח זה טעון ובעייתי, ובעולם המיינדפולנס אנו מפתחים שפה אחרת להמשיג את הדיכאון) השייכת לקטגוריה של מצבי רוח.

הדיכאון המז’ורי – מצב זה מופיע באפיזודות דיכאוניות שבאות ונעלמות ואורכן כמה שבועות עד כמה חודשים. בפסיכולוגיה המקובלת כיום בשדה הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה רואה בדיכאון כתוצר לוואי של תנאים גנטיים, ביוכימיים ונוירולוגיים, בשילוב נטיות פסיכולוגיות והקשרים חברתיים. תפיסה זו מובילה את המתמודדים עם דיכאון לחפש מזור בתרופות בלבד ולהימנע מטיפול נפשי. אחד המאפיינים המרכזיים של החוויה הדיכאונית עבור רוב האנשים הוא הייאוש והאמונה העמוקה והבלתי ניתנת לערעור שאין ולא יהיה לעולם שינוי אמיתי במצב. כפי שמיטיב לנסח זאת אנדרו סלומון ספרו ‘דמון של צהרים’:

שאתה מדוכא העבר והעתיד ממוזגים לחלוטין ברגע ההווה, כמו בעולמו של ילד בן שלוש. אינך יכול לזכור את הזמנים בהם הרגשת טוב יותר, על כל פנים לא בבהירות. וודאי אינך יכול לצייר לעצמך עתיד שבו תרגיש טוב יותר. כשאתה מדוכדך, אפילו מדוכדך מאוד, מדובר בחוויה זמנית, ואילו הדיכאון עומד מעל הזמן. ההתמוטטות מניחה אותך בלי נקודת מבט.

תחושת הנצחיות של הדיכאון אמנם אינה עומדת במרכז האבחון הפסיכיאטרי, אבל היא מה שמבחין פעמים רבות בין מצב דיכאוני למשבר נפשי, חריף ככל שיהיה שאינו הופך לדיכאון. במקרים רבים הסובלים מדיכאון תופסים את הקיום כולו כמייאש מטבעו. כלומר החשכה אינה פרטית או נחלת הסובלים בלבד, אלא הייאוש, הכאב הנורא והריקנות הם למעשה האמת העמוקה של הקיום.

ישנה התאוריה על הטיות קוגניטיביות ועיוותי חשיבה אצל האדם הדיכאוני. זהו גוף מחקר הבוחן את שלל ההטיות הקוגניטיביות המאפיינות את המצב הדיכאוני בתחומי הקשב, עיבוד המידע והזיכרון. המרכזיות שביניהן הן הטיית הקשב לעבר גירויים שליליים וקושי בהתנתקות מהגירוי השלילי, משמע נטייתם של הדיכאוניים לראות בכל תמונה את החלקים הכואבים, הקשים והקונפליקטואליים ואי יכולתם להסיט את הקשב לעבר החלקים השמחים, החיוניים או היפים. כמו כן נמצא שדיכאוניים נוטים לפרש באופן שלילי גירויים עמומים, ויש להם הטיה בזיכרון להיכלל שלילית – אם אירוע מסוים קרה מקרה שלילי כל האירוע ותקופתו יכולים להיכלל כשלילי. דיכאוניים מטמיעים וזוכרים יותר אירועים שלילים מאשר חיובים.

תפיסת הדיכאון בראי המיינדפולנס:

המיינדפולנס מייצר לנו עם התרגול מפה פנימית של מושגים בכדי להבין ולהתקרב לצורות הסבל השונות בחוויה האנושית. במובן זה המיינדפולנס תראה במצב הדיכאון כמצב מנטלי , דפוס התנהגות או הרגל על רצף ההתנהגויות הפיזיות והמנטליות שלנו. האמת הראשונה של הבודהה מצביעה על הסבל הכרוך בחיים האנושיים – באותו אופן בעולם המיינדפולנס אנו מהדהדים את ההבנה שאין מנוס מלהיפגש עם הסבל שבאנו. אנו לא מתבוננים בכאב ובמפגש עם המצוקה הקיומית כמשו פתולוגי אלא בוחנים כיצד ניתן לישם מפגש אחר עם האמת על הסבל. אחד המוקדים המרכזיים שאפשר לזהות בדיכאון דרך הראייה של המיינדפולנס הם ההרגלים, אם נזהה ונמפה את ההרגלים שאנו חווים בזמן דיכאון נראה שהם חוזרים על עצמם. כמובן יש גורמים שונים המוסיפים לפגיעות ולרגישות של האדם לחוות אפיזודות דיכאוניות אך אם כל מה שניתן הראייה של המיינדפולנס היא להתבונן כל אדם בעצמו עם מה שיש לו ותו לא. אם האדם ישקיע את אמונתו בכך בעיית הדיכאון היא ביולוגית, פיזיולוגית, גנטית וכו’ דבר זה יהווה בעיה לאדם עצמו לחיות ולהתקיים בתוך גופו בשלום. מאחר והוא יחוש עבד לגופו ה”פגום”. המיינדפולנס הוא לא תרופת קסם זהו כלי הדורש מהאדם לקחת מושכות ואחריות על ייעודו ודרך תרגול יומיומי למפה ולקרקע את החוויה האישית שלו בתוך עצמו. הדיכאון דומה הוא לכדור שלג, ככול שהאדם בילה זמן רב יותר במצבי דיכאון ונישאב פנימה יותר ויותר כך ההפעלה של אפיזודות אלו תהיה יותר זריזה ויותר קשה למעבר. הדיכאון עשוי שלשלת חוליות שכל אחת מהן מחזקת ומובילה לבאה אחריה. אחת החוליות המרכזיות ביותר בשלשלת הסבל שנקראת דיכאון היא במחשבות שלנו בכבודם ובעצמן. אנו לא מנסים למקד את תשומת הלב לתוכן המחשבות ולבדוק עם הן מציאותיות או לא ולא אנו מנסים להפריך אותן דרך דיון ישיר בתוכן. אנו יושבים עם האורחים שבאים לבקר בתודעה שלנו, נוכל לשים לב שמאחורי כל מחשבה ישנו אורח (בדידות, כעס, ספק וכו’) דרך  תרגול נלמד לאחר אותם וכך גם את עצמינו.