“לשמוט את הפרשנות ולהניח לגוף לשוחח עם גוף”.

טיפול בהילינג נשמע הרבה פעמים כמו משהו שלא ניתן להגדירו, או לא ניתן לשייך את המושג הזה אל משהו מעשי בטיפול. השיטה מבקשת תרגול רב בניקוי מערכות הפרשנות וכניסה נקייה אל המרחב הטיפולי. 

ישנם תופעות שניתן לחקור את עצם היותם קיימים אך לא ניתן לחקור איך הם קוראים ומדוע, אם זאת אנו יכולים להשתמש בהם, לראות אותם עובדים, לעבוד איתם אך הקושי הוא להניח להבנה הרוצה לרדת לסף דעת התופעה ולהבין מדוע היא מתרחשת.

לכן נוכל לחקור את שיטה זו דרך הגוף – לחוש, להרגיש, לראות שינוי , לזרום ולסמוך על התנסות ולמידה מתוך התנסות אך כאשר נתחיל לחקו ולנתח דבר זה יהיה חמקמק מאוד. אם זאות חשוב לציין כי שיטה זו אכן נחקרה.  

במסורת הבודהיסטית מצב הסמדאי, מצב שבו אנו שוהים בהוויה ישירה, מעיין עונג והתקיימות המשתלב עם קבלה וסנכרון בין הראש לרגש, זהו מצב אשר בספרים שונים מתואר כארנב חמקמק כי ברגע שהמיינד מסתובב להבינו הוא חומק מבין האצבעות ונעלם, על כך התרגול הוא לשהות במצב זה ולתרגל הרפייה ואי אחיזה לגבי ההבנה שלנו במקום הזה. 

בחזרה להילינג, מבחינה מעשית כאשר המטופל עובר טיפול הילינג זהו התכווננות משותפת של המטפל והמטופל להיכנס למצב תודעה שונה מהרגיל כדי לאפשר ריפוי/גדילה במקום מסויים בנו, אך בפועל המיינד נשאר רגע מחוץ לכל העשייה והגוף מדבר עם הגוף בשפתו שלו דרך מגע או צלילים כדי ללוות את הקושי למקום יותר קשוב. 

ועל כך השאלה שנשאלת תמיד “האם זה באמת עובד?” זוהי שאלה שהתשובה שלה מגיעה אך ורק מתוך החוויה של תהליך זה. ברגע שהגוף חווה חוויה זה נצרב במערכת, כמו שאי אפשר לתאר את טעמו של סוכר מלבד שזה מתוק, כך גם אי אפשר לתאר את תהליכו של ההילינג רק לטעום אותו דרך התנסות ישירה. מה שבטוח זה הרבה יותר מתוק מסוכר.