מיינדפולנס בטיפול בדיכאון

המרחב הנפשי הכואב והריק, הייאוש, הקהות והעצב שמאפיינים את הדיכאון. דיכאון הוא מצב נפשי ייחודי, אחד הקשיים הגדולים הכרוכים בדיון על דיכאון נעוץ בהבנה כי המרחב הנפשי הדיכאוני שונה באופן מהותי מסוגי מצוקה אחרים.

הדיכאון זהו דבר שניתן רק להרגישו, לא ניתן להבין אותו מהצד וכל ניסיון לתאר את ההרגשה זה כמו לתאר לאדם את טעמו של מלח בפה.  

הדיכאון מופיעה כבר מראשית ההיסטוריה בכתבים יוונים ורומאים. אף שהוא קיים משחר האנושות קיום הדיכאון הוא סוג של מגפה. שיעור הישראלי הסובלים מדיכאון על גווניו קרוב ל10%, ואחד משישה ישראלים סובל, סבל או יסבול מדיכאון במהלך חייו. 

ההשקפה הקלינית המקובלת כיום היא שדיכאון הינו סוג של הפרעה נפשית (שימו לב שמונח זה טעון ובעייתי, ובעולם המיינדפולנס אנו מפתחים שפה אחרת להמשיג את הדיכאון) השייכת לקטגוריה של מצבי רוח.

הדיכאון המז’ורי – מצב זה מופיע באפיזודות דיכאוניות שבאות ונעלמות ואורכן כמה שבועות עד כמה חודשים. בפסיכולוגיה המקובלת כיום בשדה הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה רואה בדיכאון כתוצר לוואי של תנאים גנטיים, ביוכימיים ונוירולוגיים, בשילוב נטיות פסיכולוגיות והקשרים חברתיים. תפיסה זו מובילה את המתמודדים עם דיכאון לחפש מזור בתרופות בלבד ולהימנע מטיפול נפשי. אחד המאפיינים המרכזיים של החוויה הדיכאונית עבור רוב האנשים הוא הייאוש והאמונה העמוקה והבלתי ניתנת לערעור שאין ולא יהיה לעולם שינוי אמיתי במצב. כפי שמיטיב לנסח זאת אנדרו סלומון ספרו ‘דמון של צהרים’:

שאתה מדוכא העבר והעתיד ממוזגים לחלוטין ברגע ההווה, כמו בעולמו של ילד בן שלוש. אינך יכול לזכור את הזמנים בהם הרגשת טוב יותר, על כל פנים לא בבהירות. וודאי אינך יכול לצייר לעצמך עתיד שבו תרגיש טוב יותר. כשאתה מדוכדך, אפילו מדוכדך מאוד, מדובר בחוויה זמנית, ואילו הדיכאון עומד מעל הזמן. ההתמוטטות מניחה אותך בלי נקודת מבט.

תחושת הנצחיות של הדיכאון אמנם אינה עומדת במרכז האבחון הפסיכיאטרי, אבל היא מה שמבחין פעמים רבות בין מצב דיכאוני למשבר נפשי, חריף ככל שיהיה שאינו הופך לדיכאון. במקרים רבים הסובלים מדיכאון תופסים את הקיום כולו כמייאש מטבעו. כלומר החשכה אינה פרטית או נחלת הסובלים בלבד, אלא הייאוש, הכאב הנורא והריקנות הם למעשה האמת העמוקה של הקיום.

ישנה התאוריה על הטיות קוגניטיביות ועיוותי חשיבה אצל האדם הדיכאוני. זהו גוף מחקר הבוחן את שלל ההטיות הקוגניטיביות המאפיינות את המצב הדיכאוני בתחומי הקשב, עיבוד המידע והזיכרון. המרכזיות שביניהן הן הטיית הקשב לעבר גירויים שליליים וקושי בהתנתקות מהגירוי השלילי, משמע נטייתם של הדיכאוניים לראות בכל תמונה את החלקים הכואבים, הקשים והקונפליקטואליים ואי יכולתם להסיט את הקשב לעבר החלקים השמחים, החיוניים או היפים. כמו כן נמצא שדיכאוניים נוטים לפרש באופן שלילי גירויים עמומים, ויש להם הטיה בזיכרון להיכלל שלילית – אם אירוע מסוים קרה מקרה שלילי כל האירוע ותקופתו יכולים להיכלל כשלילי. דיכאוניים מטמיעים וזוכרים יותר אירועים שלילים מאשר חיובים.

תפיסת הדיכאון בראי המיינדפולנס:

המיינדפולנס מייצר לנו עם התרגול מפה פנימית של מושגים בכדי להבין ולהתקרב לצורות הסבל השונות בחוויה האנושית. במובן זה המיינדפולנס תראה במצב הדיכאון כמצב מנטלי , דפוס התנהגות או הרגל על רצף ההתנהגויות הפיזיות והמנטליות שלנו. האמת הראשונה של הבודהה מצביעה על הסבל הכרוך בחיים האנושיים – באותו אופן בעולם המיינדפולנס אנו מהדהדים את ההבנה שאין מנוס מלהיפגש עם הסבל שבאנו. אנו לא מתבוננים בכאב ובמפגש עם המצוקה הקיומית כמשו פתולוגי אלא בוחנים כיצד ניתן לישם מפגש אחר עם האמת על הסבל. אחד המוקדים המרכזיים שאפשר לזהות בדיכאון דרך הראייה של המיינדפולנס הם ההרגלים, אם נזהה ונמפה את ההרגלים שאנו חווים בזמן דיכאון נראה שהם חוזרים על עצמם. כמובן יש גורמים שונים המוסיפים לפגיעות ולרגישות של האדם לחוות אפיזודות דיכאוניות אך אם כל מה שניתן הראייה של המיינדפולנס היא להתבונן כל אדם בעצמו עם מה שיש לו ותו לא. אם האדם ישקיע את אמונתו בכך בעיית הדיכאון היא ביולוגית, פיזיולוגית, גנטית וכו’ דבר זה יהווה בעיה לאדם עצמו לחיות ולהתקיים בתוך גופו בשלום. מאחר והוא יחוש עבד לגופו ה”פגום”. המיינדפולנס הוא לא תרופת קסם זהו כלי הדורש מהאדם לקחת מושכות ואחריות על ייעודו ודרך תרגול יומיומי למפה ולקרקע את החוויה האישית שלו בתוך עצמו. הדיכאון דומה הוא לכדור שלג, ככול שהאדם בילה זמן רב יותר במצבי דיכאון ונישאב פנימה יותר ויותר כך ההפעלה של אפיזודות אלו תהיה יותר זריזה ויותר קשה למעבר. הדיכאון עשוי שלשלת חוליות שכל אחת מהן מחזקת ומובילה לבאה אחריה. אחת החוליות המרכזיות ביותר בשלשלת הסבל שנקראת דיכאון היא במחשבות שלנו בכבודם ובעצמן. אנו לא מנסים למקד את תשומת הלב לתוכן המחשבות ולבדוק עם הן מציאותיות או לא ולא אנו מנסים להפריך אותן דרך דיון ישיר בתוכן. אנו יושבים עם האורחים שבאים לבקר בתודעה שלנו, נוכל לשים לב שמאחורי כל מחשבה ישנו אורח (בדידות, כעס, ספק וכו’) דרך  תרגול נלמד לאחר אותם וכך גם את עצמינו.